למה אתם שולחים את הילדים שלכם לבתים של זרים?
ברחוב אנחנו לא מרשים להם לדבר איתם, או לקבל מהם משהו,
אבל לבית שלהם אנחנו שולחים אותם??
על ילדים המתרימים כספים לעמותות שונות, ועל פגיעות ופדופילים:
כשהייתי בשבט מעלות, בכיתה ו', שלחו אותנו מהסניף להתרים בבתים בעיר.
היינו עוברות בניין בניין, דלת דלת, ומחזרות אחרי הפתחים כדי להגיע לפנקס ריק
ול300 שקלים בשקית.
הורים, עד כאן, נשמע לכם העסק הזה? כי זה מה שקרה לי באותו היום:
חברתי המתוקה ואני עלינו לקומה השלישית בבית דירות, דקלמנו את הטקסט המקובל, ובום!
בעל הבית מצא לנכון למשוך אותי לתוך הדירה שלו. אבל ממש לתוך.
חברתי היקרה, בוודאי כפי שאני הייתי עושה דאז, נסה על נפשה.
אני נשארתי עם יד אחת שלו על הזרוע שלי, והיד השניה אוחזת במשקוף, ומגלה תעצומות נפש
וגוף שלא ידעתי שהיו קיימים בה, ובי.
אני יכולה להגיד לכם בדיוק איך הייתה נראית הדירה שלו.
ספת עור שחורה מול טלוויזיה, עוד כורסה באלכסון, סלון מימין מטבח משמאל.
לא ברור לי איך, אבל הצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו ולברוח כל עוד כוחי בי.
שלוש הקומות הפכו עבורי לעשרים, וגם להסדיר את הנשימה כשהגעתי למטה לא היה דבר של מה בכך.
אמהמה?
לא זכרתי את זה.
לפני שנתיים, הכנתי מצגת על מוגנות מינית ופדופיליה, ופתאום: זבנג!
עפה לי כל הסיטואציה למוח, זוועת עולם, הייתי בשוק שלא זכרתי.
תקראו לזה הדחקה, דיסוציאטיה או וואט אבר, פשוט לא זכרתי.
כשהבן שלי הגיע עם פנקס התרמה, תקעתי לו 300 ש"ח ביד, ואמרתי לו שייזהר ממני.
אין התרמה ואין בטיח. בדיעבד הסכמתי להתרמה בקניון, בין העוברים והשבים.
מה נהיה איתנו? למה אנחנו שולחים אותם לבתים של זרים?
התקשרתי לרכז המחוז והסברתי לו את עמדתי בנעם ובטוב לבב, ונמסר לי שאין לי מה לדאוג,
ההתרמה היא רק בשכונות הטובות והמוכרות.
ברור.. כאילו שם אין חשש.
אנחנו מזהירים אותם מהמדיה, מהווצאפ, מצ'אטים, מפייס, מזרים ברחוב,
אבל שולחם אותם לבתים של זרים. ממש לבתים.
פנקס תמורת סופרלד? קחו אותם אתם לסופרלנד,
תנו להם כסף על הפנקס, או שיתרימו ברחוב באור יום. אין לי עוד פתרונות,
אבל גאד – לא לבתים!
Comments